רוכב אופניים משיג את הבריטי כדי לדון בזיכרונות שלו מלבישת ה-Mliot Jaune במשך 25 שנה
הטור דה פראנס מבקר השנה בבריסל, כאשר בירת בלגיה מניחה את השטיח הצהוב כדי לקבל את פני המרוץ הגדול ביותר של רכיבה על אופניים לאירוע היסטורי. השנה מציינים 100 שנה לחולצה הצהובה וגם, יותר חשוב לאומה הקטנה שאוהבת פריט, 50 שנה מאז שהגדול ביותר, אדי מרקס, לקח הביתה את מליוט ג'ון הראשון שלו, אחד מחמישיית השיאים השווים לאורך הקריירה שלו.
השנה היא לא רק אירוע חשוב עבור הבלגים אלא גם לנו הבריטים שנחגוג יום נישואין משלנו.
חלף רבע מאה מאז שון ייטס רכב לצהוב בטור דה פראנס ב-1994, והפך לבריט השלישי בהיסטוריה שלבש את החולצה האיקונית ביותר ברכיבה על אופניים.
רוכב אופניים תפס לאחרונה את ייטס כדי לשוחח על צהוב, איך הוא איבד את החולצה ואיפה החולצה הזאת עכשיו.
רוכב אופניים: זה יום השנה ה-100 לחולצה הצהובה ויום השנה ה-25 מאז שלבשת אותה, מה אתה זוכר מהיום?
שון ייטס: השנה ההיא הייתה מיוחדת במיוחד מכיוון שהסיור הגיע לבריטניה לכמה שלבים. הייתי בשיא אחרי הטיול בבריטניה בצרפת. זה היה השלב הארוך ביותר במרוץ והרגשתי טוב בתחילת המרוץ, למעשה, הרגשתי טוב כל השנה.
היום בו לקחתי צהוב היה השלב הארוך ביותר במירוץ 1994, אבל די לא ברור עד 25 ק מ לסיום. זה פתאום התעורר לחיים, ובהיותו ארוך, אנשים היו עייפים. קפצתי להפסקה עם פרנקי אנדראו וקיבלנו פער בפלוטון.
כולנו התחלנו לרכוב מיד כי קבוצת החולצה הצהובה פספסה. היו הרבה שחקנים גדולים בקבוצה הזו, ג'אנלוקה בורטולמי, דג'מולידין עבדוג'פארוב, כולם רוכבים חזקים וכולם מחויבים לחלוטין.
נסענו בדרך כי לכולנו היו תחומי עניין משלנו בקבוצה הזו ואז בורטולמי קפץ לבד.
לא היינו מודעים עד כמה בורטלאמי קרוב לצהוב. חשבתי שהסכנה העיקרית היא הפלוטון ויוהאן מוסיואו, שהיה בצהוב, מאחור. בעידן זה, ה-DS היה ברדיו אזהרה לגבי בורטולמי.
כשהוא קפץ משם, כולם פתאום נשענים עליי ועל פרנקי כי היה לנו היתרון המספרי.
הלכנו לעזאזל על עור כדי להרחיק את החבורה ובכך החזרנו קצת את בורטולמי, שכנראה לא היה לו מושג כמה קרוב לחולצה הוא, ובסופו של דבר לקחתי את החולצה בשנייה אחת.
אם כי, רק כשהגענו לתוצאות הערב שמנו לב שלקחתי את החולצה רק בשנייה אחת.
Cyc: איך ההרגשה ללבוש את החולצה הצהובה הזו, ללא ספק התוצאה הגדולה ביותר בקריירה שלך?
SY: הסיור הוא המירוץ היחיד שכולם יודעים עליו. אם אני אומר לאנשים שהובלתי את המירוץ הזה ולבשתי צהוב, אז זה בערך כמו 'הוא חייב להיות חצי הגון, זה לא קל'.
גם אני קיבלתי את הצהוב בשנה ה-13 שלי כמקצוען אז זה היה שיא הולם לקריירה שלי, במיוחד בידיעה שלא נשאר בי הרבה זמן, וביליתי כל כך הרבה זמן בתור בית בית בעבודה עבור אחרים גם.
אני לוקח את החולצה גם הגיע לעמוד הראשון של עיתון יומי אז זה היה חדשות די גדולות בהתחשב בעובדה שזה לא היה ספורט גדול כאן, כמו היום. הציבור אולי לא בהכרח צפה בשאר המירוץ אבל ידע מה עשיתי.
למרות שאני חייב לומר, זה לא היה ניצחון במירוץ אז לא קיבלתי את התרוממות הרוח של הרמת הזרועות לניצחון.
CYC: הייתה גם מחלוקת לגבי האופן שבו איבדת את החולצה למחרת?
SY: לקחתי את החולצה מ-Museeuw בערך ב-10 שניות. למחרת היו ספרינטים ביניים עבור בונוסים בזמן שהוא כמובן התכוון לשאוף אליהם.
פיל אנדרסן ניסה לעזור לי להתחרות, וככל הנראה, היה קצת התעמלות בניסיון לחסום את מוסיואו. חברו לקבוצה של מוסאיוו, רולף סורנסן, לא אהב את זה אז הוא משך את החולצה שלי והעיף אותי בחזרה, מה שאומר שלא יכולתי להתמודד בספרינט.
אבל מנקודת המבט שלי, זה לא היה עניין כל כך גדול כי מוסיואו היה אצן בכל מקרה אז תמיד דחפתי חרא במעלה הגבעה כדי לנצח אותו.
CYC: 18 שנים מאוחר יותר, אז הובלת את בראדלי וויגינס לזכייה הראשונה אי פעם של בריטניה בטור דה פראנס. כמה מיוחד זה הרגיש?
SY: לא יכולת לכתוב תסריט טוב יותר. אני תמיד אהיה הבריטי הראשון שינהל את הבריטי הראשון שיזכה בטור דה פראנס. זה כתוב בספרי ההיסטוריה.
מיררנו יחד בכל מירוץ באותה שנה. זה היה משחק תקין והוא היה מחויב לחלוטין ואני הייתי במשימה לעזור לו להשיג את המטרה הזו.
כל השנה הזו משתלבת באחת, לא יכולת לשבת בחיבוק ידיים וליהנות ממנה, אבל הייתה לי התשוקה לעשות את העבודה הזו. זה היה שיאה של הקריירה שלי כ-DS, הייתי אז בשיאי.
CYC: בסופו של דבר מכרת את החולצה שלך לוויגינס, שעזרה לך לאחר מכן בהמשך החיים.
SY: כפי שהתברר, נתתי לבראד כמה חולצות, אבל אז הוא רצה את הצהוב שלי, שבסופו של דבר מכרתי לו לו.
שישה חודשים לאחר מכן עברתי תאונה קשה. עברתי את ה-NHS לטיפול, עברתי כמה ניתוחים ואז הייתה לי ברירה לחכות שנתיים כדי להיות ממוינת במלואה או להיות פרטית.
זה השפיע עליי אז השתמשתי בכסף הזה מהחולצה הצהובה שעליו. אתה תמיד לא שש לבזבז כסף, אבל באופן מציאותי, זה היה רק כסף שקיבלתי על מכירת מעט בדים.
