פרומי מבטיח את ניצחון הג'ירו ומצטרף למועדון המובחר מאוד של רוכבים שהחזיקו בכל שלושת חולצות ה-Grand Tour בו-זמנית
מיקל נייב (מיטצ'לטון-סקוט) ניצח בשלב 20 בג'ירו ד'איטליה 2018 מהפסקת סולו, בעוד כריס פרום (צוות סקיי) התנגד לכל המאמצים של האלוף המגן טום דומולין (צוות Sunweb) עד הסוף. הניצחון הכללי.
עם שלב תהלוכה שצפוי להסתיים בספרינט ביום האחרון, החולצה הוורודה נראית כמו של פרום. הניצחון אומר שהוא האלוף המכהן בכל שלושת הגראנד טורים, לאחר שבילה את השבועיים הראשונים של הג'ירו הזה בהסתכלות מחוץ לקצב ולא מבושל.
ההתחלה בירושלים מרגישה כמו זיכרון רחוק עכשיו כשהמירוץ הגיע לשיא המרגש האופייני לו. אי אפשר להאשים את הג'ירו ד'איטליה כמשעמם.
אחרי טלטלה כל כך גדולה ב-GC אחרי השלב ה-19 האפי של אתמול, וכששלב 214 ק מ של היום מסוסה לצ'רביניה הוא גם שלב המלכה של המירוץ השנה, הסצינה נקבעה למתח של ממש, עבור היום הלפני אחרון, וזה לא אכזב.
כפי שהמירוץ הראה שוב ושוב, הג'ירו ד'איטליה הוא מירוץ שלעולם לא נגמר עד שהוא נגמר, ואתמול היה מקום למקרה. אף אחד לא יכול היה לחזות צניחה מומנטלית כזו במורד הסדר של ייטס ושהתקפת הסולו של פרום תעניק לו את החולצה הוורודה והשליטה במירוץ.
איך התפתח שלב 20
השלב של היום היה עוד שלב ארוך, עם למעלה מ-4,000 מ' של עלייה ושלושה טיפוסים מפרכים בקטגוריה 1, כולם הגיעו ב-90 הק מ האחרונים, כך שהעצבים היו נשארים גבוהים בקרב המובילים עם עוד הרבה מירוץ. בוצע.
באופן די צפוי הפסקה מוקדמת הלכה ברורה, אבל זו הייתה קבוצה גדולה בצורה יוצאת דופן, שהורכבה מ-27 רוכבים, כולל מובילת הנקודות, אליה ויויאני (Quick Step) שדאגה בבירור שהחולצה אינה מוטלת בספק. סוף השלב של היום, ולהוריד את הלחץ לקראת מחר ברומא.
גם בהפסקה היו אנשים כמו ג'ובאני ויסקונטי (בחריין מרידה) טוני מרטין (קטושה אלפסין) פלוס רומן קרויציגר ונייב, שניהם ממיצ'לטון-סקוט, עכשיו חופשיים לרכוב בעצמם עם ייטס מחוץ למסגרת.
הפריצה עבדה היטב ושמרה על קצב מהיר, ואילצה את סקיי ואסטנה לשלוח רוכבים לקדמת הפלוטון. אסטנה נראתה להוטה במיוחד לשלוט בפער ולהשאיר את מיגל אנחל לופז, במקום הרביעי ב-CG, במסגרת שיפוץ טיבו פינו (Groupama -FDJ) למקום האחרון בפודיום.
היציאה מעמק אאוסטה עם כ-125 ק מ מהשלב מכוסה הוא המקום שבו המירוץ נכנס להרים.
קבוצת הפריצה הגדולה נותרה שלמה ועדיין היה לה פער של כ-5 דקות מעל הפלוטון כשהגיעה לתחתית הטיפוס הגדול הראשון - ה-Col Tsecore - בשימוש לראשונה בג'ירו, אבל עד מהרה החלה הקבוצה לדעוך כשהמדרון עשה את שלו.
קביעת הקצב הבלתי פוסקת של אסטנה הפחיתה גם את הפער בראש המובילים וגם את גודל הפלוטון הראשי, שירד לפחות מ-50 רוכבים כשהם הגיעו לטיפוס הראשון.
למרבה הצער, הג'ירו ד'איטליה של סיימון ייטס קיבל תפנית נוספת לרעה, כאשר הוא סבל שוב מהחרפה של נפילה ברגע שהמירוץ התחיל לטפס. סיום במגליה אזורה כנחמה על מסירת המגלאי רוזה לפרום, היה גם מעבר לתפיסתו.
עדיין נראה חזק במתפרצת היו רוברט גסינק (לוטוNL-ג'מבו), זוכה שלב 10, Matej Mohoric (בחריין מרידה) Guilio Ciccone (Bardiani-CSF) ו-Nieve.
לקיחת מקסימום נקודות KOM ב-Col Tsecore, משמעה שלציקון עדיין היה סיכוי מתמטי לזכות בחולצה הכחולה אם ימשיך לקחת את הנקודות המקסימליות הזמינות לשארית השלב.
אסטנה וסקיי עדיין שלטו בפלוטון כשהגיע לפסגת ה-Col Tsecore, אבל הפער להפסקה ירד שוב ליותר מ-5 דקות.
אחד למטה, שניים לסיום
מוהוריק הראה אומץ מדהים וכישורי ירידה כדי לפתוח פער גדול אצל חבריו הנמלטים בירידה, שהגיעו למרגלות הטיפוס הגדול השני - Col de St. Pantaléon (16.5 ק מ בממוצע של 7.2%) - לפני כ-30 שניות, אך עד מהרה נתפס שוב כשהטיפוס החל שוב.
כשהפלוטון הגיע לבסיס הטיפוס הלפני אחרון, זה עדיין היה בפיגור של יותר מ-5 דקות, אבל הסיפור הגדול היה שלא רק ייטס סבל מהבושה שהפילו אותו היום, הרוכב במקום השלישי ב-GC, Thibaut Pinot (FDJ), גם הוא נדחק בבסיס הטיפוס, וזכה בזמן במהירות, כשהוא כמעט נעצר.
פינו היה בבירור בבעיה רצינית, והפסיד יותר מ-20 דקות בקבוצת החולצה הוורודה בראש הטיפוס השני, למרות שרבים מחבריו לקבוצה חזרו ללוות אותו. הסיכויים של פינו אז נגמרו.
למעלה במתפרצת מיקל נייב של מיקלטון-סקוט הבשיל פער לבד, ואיזו דרך זו תהיה לחגוג את יום הולדתו ה-34 אם יוכל להמשיך ולנצח את הבמה.
נייב הגיע לפסגה עם פער זמן של 1 דקה 38 שניות על פני יריביו המתפרצים, וכך היה סיכוי אמיתי להגשים את החלום הזה.
הפלוטון, שעדיין נשלט ברובו על ידי אסטנה, היה בירידה של יותר מ-8 דקות ב-Nieve מעל הטיפוס השני, אבל פרום שם את עצמו בתבונה ליד החזית לירידה כדי למזער את הסיכונים להתרסקות. עדיין יהיה על מה לשחק בקרב שלו עם טום דומולין בטיפוס האחרון.
טיפוס שלישי מזל
נייב הגיעה לתחילת הטיפוס האחרון של 19 ק מ של צ'רביניה עם יתרון מוצק - דקה 30 שניות בשארית הפריצה ו-9 דקות בקבוצת החולצה הוורודה, שקצבה נקבע כעת על ידי סקיי ומוביסטר.
עם זאת, מאחורי נייב, כולם חיכו בנשימה עצורה עד שההתקפות יתחילו בין פרום ל-Dumoulin.
דומולין היה זה שהתניע את החתול והעכבר, כ-9 ק מ מהסיום, ואילץ את פרום, באופן לא אופייני ללא חבר לקבוצה, להתאים לכל מהלך הדוושה שלו.פרום לא נבהל ותמיד נראה מסוגל לסגור את הפערים הקטנים שדמולין פתח בפרצים חוזרים ונשנים.
לדומולין היה חברו לצוות סם אומן לצידו, אבל במאמץ מונומנטלי יצר ווט פולס קשר עם קבוצת ששת הרוכבים כדי לשמש כסגן של פרום ואפילו לסיים את הקרב.
היתרון של נייב נראה בלתי ניתן לגעת ב-4 ק מ לסיום עם יתרון של יותר מ-2 דקות, ברור שהוא עומד להיות המנצח, אבל מה שהתרחש מאחור היה בעל משמעות הרבה יותר גדולה.
Dumoulin בדק ללא הרף את Froome, אבל בכל פעם לבריט הייתה התשובה. לדומולין לא הייתה ברירה אלא לתקוף, כדי לנסות ולהגן על תואר הג'ירו שלו, אבל בסופו של דבר המאמצים גבו את שלהם ובסופו של דבר הוא זה שצץ ומצא את עצמו מנותק מהצ'ייסרים, בעוד פרום עדיין נראה רענן.
המשחק עדיין לא הסתיים מכיוון שדומולין חזר לקשר עם פרום בתוך הקילומטרים האחרונים אבל פרום נראה בטוח בעצמו.
ריצ'רד קאראפז (מוביסטר), שהחל את היום במקום החמישי, היה האנימטור בקילומטרים האחרונים, אבל לא הוא ולא שאר הקבוצה יכלו לקחת שום דבר מהקרב רויאל בין פרום ודומולין.
חברו לקבוצה של נייב, רוברט גסינק, החזיק מעמד במקום השני בסג', כששאריות הפריצה המוקדמת מילאו את שאר ה-5 הראשונים.
Dumoulin היה מספיק ספורטיבי כדי להכיר בתבוסתו כשהוא ופרום חצו את הקו במשך 6 דקות בפיגור של נייב, אבל לפרום לא היה אכפת פחות מפער הזמן היום.
הוא עשה היסטוריה בכך שהפך לזוכה הבריטי הראשון בג'ירו ד'איטליה וגם נכנס למועדון נבחר מאוד של רוכבים שהחזיקו בכל שלושת חולצות המנהיג של הגראנד טורס באותה שנה.
