לדרום אפריקאי השחור הראשון שרכב במירוץ הכבישים או הכביש האולימפי עבר שנה עמוסה. תמונות: Jean Smyth/Qhubeka-NextHash
ניקולס דלמיני תפס כותרות בטור דה פראנס כשרכב באומץ לסיים את שלב 9 בטיגנס למרות שידע שהוא היה הרבה מחוץ לזמן הקצוב. והוא כבש יותר לבבות של צופים ברחבי העולם במרוץ הכביש האולימפי לגברים בטוקיו 2020.
מירוץ כחלק מנבחרת דרום אפריקאית בת שלושה אנשים עם ריאן גיבונס וסטפן דה בוד, רוכב Qhubeka-NextHash הופיע בולט בפריצה של 130 ק"מ במהלך המסלול של 234 ק"מ למסלול המהיר הבינלאומי של פוג'י.
למרות שהוא לא סיים את המירוץ, דלמיני, הדרום אפריקאי השחור הראשון שרץ במרוץ הכביש האולימפי, זכה לשבחים על נסיעתו הנמרצת - במה שהוא תיאר כ'יום חם ותובעני' - על ידי חבריו לרוכבים, כולל בת ארצו אשלי מולמן-פסיו.
רוכב האופניים דיבר עם בן ה-25 בבסיסו בג'ירונה, בית הרחק מהבית שבו התאהב, כשהוא מהרהר במסעו לטור דה פראנס ולמשחקים האולימפיים.
רוכב אופניים: איך זה היה לגדול בעיר גדי פארק?
Nicholas Dlamini: זה היה ועודנו ידוע בגנגסטרים ובסמים. זה לא היה קל עבורי ואחותי התאומה, ניקיטה, שחיו שם. אמא שלי תצטרך לעזוב אותנו ממש מוקדם בבקרים כדי לעשות את עבודתה כמנקה.
למרבה המזל, הכרנו את הכישרון שהיה לנו לספורט כבר בגיל צעיר בבית הספר. המורים ראו את הכישרון שלנו והם לקחו אותנו תחת כנפיהם. מורה אחד מילא תפקיד גדול בהרחקתנו מהרחובות ועזרה לנו להגשים את החלומות שלנו.
היינו ממושמעים מספיק כדי להמשיך לרדוף אחרי האינטרסים שלנו, למרות שהחברים שלנו כבר נכנסו לכנופיות וסמים.
Cyc: מה היו חלומות הילדות שלך?
ND: כנער תרמו לי אופניים מהסדנה המקומית והשתמשתי בהם כדי להתנייד בעיר. כשהתחלתי לרכב על אופניים, הספורט היה די גדול בדרום אפריקה עם מרוצים כמעט כל שבוע, ואירועים גדולים כמו קייפ ארגוס ג'ירו דל קאפו. ברלווורלד התחרה במירוץ וזכו בחורים כמו רובי האנטר במירוץ.
הייתי קורא מגזיני רכיבה על אופניים ותולש את הדפים עם תמונות של רוכבי אופניים מקצועיים מקומיים ומדביק אותם בחדר שלי. להתעורר ולראות את הפוסטרים של רובי האנטר או כריס פרום על הקיר שלי ממש נתן לי השראה.
כפי שהייתי טוב בענפי ספורט רבים כשהייתי צעיר - ריצת שטח, אתלטיקה, ריצת שבילים, טריאתלון, דואתלון, רכיבה על אופניים - הייתה לי תוכנית ב' ותוכנית ג' למקרה שהרכיבה על אופניים לא תצליח.
Cyc: איך היה הזמן שלך במרכז האופניים העולמי של UCI Africa?
ND: כשהלכתי למרכז האופניים העולמי של UCI בפוטצ'פסטרים הרגשתי כאילו זרקו אותי בקצה העמוק שבו הייתי צריך ללמוד לעשות דברים בשביל בעצמי, כשהייתי בבית אמא שלי בישלה ועושה הכל בשבילי. הייתי צריך ללמוד איך לבשל אוכל בריא, ביליתי הרבה זמן בקריאת ספרים ובניסיון ללמוד שפות שונות לצד ההכשרה שלי.
הייתי עם דרום אפריקאים לבנים ושחורים, אריתראים, רואנדים, זימבבואים וטנזנים והיינו צריכים ללמוד אחד על השני ולחלוק את אותו המרחב.
אתה באמת מוצא את עצמך במהלך התהליך הזה וזה היה פרק למידה גדול עבורנו, במיוחד כהכנה לחיים בצוות Qhubeka.
השינוי באורח החיים מהבית שלי למרכז האופניים העולמי היה הקפיצה הגדולה ביותר עבורי, בהשוואה למעברים המאוחרים יותר ללוקה באיטליה ובגירונה. השגרה, לחיות בבית עם כל כך הרבה אנשים מתרבויות אחרות ולא לדרוך על בהונותיהם של אנשים הייתה עקומת למידה טובה וצעד הכרחי לפני ההצטרפות לצוות WorldTour.
רוכבים כמו Merhawi Kudus ו- Natnael Berhane הגיעו דרך אותה מערכת, אבל לצערי לא כל האנשים שהייתי איתם במרכז האופניים העולמי הגיעו אי פעם לרמת WorldTour.
Cyc: מה דעתך על התפתחות הרכיבה המקצוענית באפריקה?
ND: בהחלט יש עוד אפריקאים שמגיעים. אנחנו יכולים לראות את זה ממה שהשיגה Team Qhubeka-NextHash על ידי החתמת רוכבים אפריקאים. זה מדבר על מה שהצוות עוסק בו - מתן הזדמנויות לילדים באפריקה להגיע לאירופה ולמרוץ ברמה הגבוהה ביותר ברכיבה על אופניים.
הצוות החתים זה עתה את Henok Mulubrhan מאריתריאה שהוא סופר מוכשר והצליח ממש טוב במירוצים עד גיל 23 השנה. הרבה אנשים אחרים גם עושים דברים נהדרים כדי להביא עוד רוכבים אפריקאים לרכיבה על אופניים, אבל אני חושב שהפער קצת גדול מכדי לסגור אותו במהירות, אז אנחנו צריכים לתת קצת זמן לפני שנראה מספר משמעותי של רוכבי מקצוענים אפריקאים.
בהתחשב מאיפה הגעתי, הפיכתי לדרום אפריקאי השחור הראשון שמתמודד בצוות WorldTour באמת שינתה את חייהם של הרבה אנשים והעניקה השראה לאנשים בדרום אפריקה. אני רוצה להמשיך לעודד צעירים בבית לא להתאפק בחלומותיהם.
באופן אישי, לא חוויתי שום גזענות ברכיבה על אופניים, למרות ששמעתי שזה קורה לחלק מהרוכבים. זה משהו שלא נסבל ולעולם לא יהיה. המצב השתפר מבחינת הגיוון ברכיבה על אופניים.
Cyc: למה המשכת לרכוב את 25 הק"מ עד לטיגנס כשידעת שתחמיץ את הקיצוץ בזמן?
ND: היה כל כך קפוא בהרי האלפים שלא יכולתי להושיט את ידי לכיסים כדי להביא משהו לאכול או להחזיק את הבקבוק שלי. ראיתי כמה בחורים נכנסים לרכב והייתי הבחור האחרון על הכביש. אבל חשבתי לעצמי 'אני פשוט אמשיך'.
זה היה הרבה יותר טוב לעשות את 25 הק מ האחרונים במכונית עם תנור החימום.אבל, אתה יודע שתמיד רציתי לכבד את הספורט, לכבד את הקבוצה שלי ולכבד את החלום שלי לנסות ולסיים את המירוץ לפחות למרות שהייתי מחוץ למגבלת הזמן. אני חושב שזה משהו שאני אהיה מאושר ממנו לנצח.
רכבתי על ריק, אבל אם אתה רוכב על האופניים שלך למטרה גדולה יותר אתה איכשהו מוצא מוטיבציה במה שאתה עושה. וזה היה אחד הדברים שהחזיקו אותי והביאו אותי לסיום.
המנהל הספורטיבי שלנו באמת הניע אותי להמשיך, ומאוד הערכתי שהם נשארו איתי עד שסיימתי בשעה 7.
Cyc: איך התמודדת עם התהילה החדשה שמצאת?
ND: כשהודיעו שאני בצוות של טוקיו, הדברים התחילו להיות עמוסים, עם הרבה בקשות לראיונות. ואז כשהכריזו על צוות הטור זה נהיה עסוק עוד יותר. זה היה משהו שהייתי צריך להשלים איתו.
גם אני זוכה לזיהוי ברחבי קייפטאון עכשיו. לפני שהספקתי פשוט להיכנס לבית קפה, להזמין קפה ולצאת.עכשיו, אנשים מזהים אותי, והם באים ואומרים לי שלום. גם כשאני יוצא להתאמן, אני רואה הרבה אנשים צועקים את השם שלי. אז, כן, זו הרגשה מדהימה.
לפעמים זה מתייבש אבל אני חושב שהכל למען מטרה טובה. אני באמת מקווה שאוכל לעורר השראה בילדים בעיירות להתנסות במרוצים. יש שם די הרבה פוטנציאל, וזה יהיה נחמד לראות את הילדים יוצאים מהעיירות ועושים טוב יותר עבור עצמם.
הם ראו איך זה לעבוד קשה בשביל מה שאתה רוצה. אני חושב שזו יכולה להיות התייחסות לתקווה עבורם, והם יוכלו לראות שעם עבודה קשה הכל אפשרי.
המשפחה שלי התרגשה מאוד מכך שאסע לאולימפיאדה. בדרך כלל הם צופים במשחקים אבל כשהייתי שם זה היה שונה, לראות מישהו שהם מכירים בטלוויזיה.
Cyc: אז מה הלאה?
ND: ובכן, אחרי האולימפיאדה והטור דה פראנס יש לי מנוחה קצרה. טעמתי טוב מהטור דה פראנס במהלך תשעת הימים שהייתי שם, ואני מצפה לחזור ולסיים את העבודה.
בינתיים אסיים את העונה שלי, כשהמירוץ הבא יהיה המירוץ הארקטי של נורבגיה. אני גם מצפה לחזור לדרום אפריקה ולראות את המשפחה שלי, שלא ראיתי כמעט שלושה חודשים.
