האחיות הבריטיות מדברות עם רוכב האופניים על המקצוענות, שיין סאטון, והעתיד של רכיבת אופניים לנשים
רוכב אופניים: לקחתם מדליות זהב וכסף באליפות הלאומית, כשאליס זכתה גם בזהב עד גיל 23. עבדתם ביחד?
חנה בארנס: כולם שאלו אם אליס הובילה אותי החוצה, ובדרך כלל אני פשוט מסכים ואומר שכן, אבל [מסתכל על אחותה] פשוט הלכת מוקדם מדי !
אליס בארנס: כולם חושבים שהובלתי אותך החוצה אבל אני בהחלט לא! עצבן אותי להגיע למקום השני באליפות הלאומית בפעם השנייה ברציפות. אבל זה היה מרוץ מעניין למדי, כי הוא התפצל והיו לך את כל המקצוענים כמו לוסי גארנר ודני קינג ביחד.עשיתי את החלק ההוגן שלי בעבודה במתפרצות - הייתי מפחד לא לעשות את תורי כי האנה הייתה צועקת עלי.
HB: זה נכון, הייתי צריך.
Cyc: אליס, את די חדשה בסצנת מרוצי הכביש, איך הגעת לזה?
AB: עברתי את האקדמיה הבריטית במנצ'סטר, וכרגע אני רוכב עבור Drops [קבוצת מרוצי כביש לנשים של UCI], וזה היה נהדר. עסקתי ברכיבה על אופני הרים עד השנה, כשהחלטנו שאקח קצת יותר דגש על הכביש במטרה להגיע לאולימפיאדה. התגעגעתי לרכוב על אופני ההרים שלי אבל אתה פשוט לא מרוץ כל כך הרבה, ואני מאוד אוהב מרוצים. אני חושב שאחזור לזה בסופו של דבר. אני אוהב רכיבה על אופני הרים - זה פשוט קצת שונה.
Cyc: איך הסתדרת עם תהליך הבחירה לסגל האולימפי?
AB: אני עתודה אולימפית השנה [מדבר לפני האולימפיאדה], יחד עם דני קינג, אבל לא עתודה נודדת. למען האמת, אני חושב שהמירוץ בטוקיו 2020 יהיה מגניב, אבל ריו נשמעת קצת מפחידה.
HB: אני חושב שגם טוקיו תהיה ממש נהדרת, אבל אני רוצה לבסס את עצמי קודם. זה יהיה נהדר אם הבריטים ידעו את שמי וידעו מה השגתי. אני חושב שבבריטניה כולם יורים לאולימפיאדה אבל אני לא רוצה שזה יהיה השאיפה שלי בכל הזמנים. העניין הוא שאם יש לך את מדליית הזהב הזו ערך השוק שלך פשוט משתגע ויהיה לך כל מיני ספונסרים אישיים שירצו אותך.
Cyc: האם אתם נהנים למרוץ ביחד?
HB: אני ממש לא אוהב את זה. כשיש התרסקות זה אדם אחר שצריך לדאוג לגביו. יש לך לדאוג לחברי הצוות שלך אבל כשיש לך גם את אחותך שם, יש רמה נוספת של דאגה. אבל, עם זאת, זה מאוד כיף להיות ביחד בפלוטון.
AB: אני די אוהב את זה. אנחנו בדרך כלל משוחחים בחלק המוקדם של המרוץ בחלק האחורי של הפלוטון - גלה קצת רכילות לפני שהאנה ממהרת לעשות את שלה.
אליס בארנס
Cyc: האם תרצו אי פעם להיות באותה צוות ביחד?
HB: כן, אני חושב שזה יהיה מגניב. יום אחד זה עלול לקרות, אבל אני לא בטוח מתי. אני לא בטוח שאי פעם אלך לצוות ואומר, 'אני בא רק אם אחותי תבוא'. אני חושב שסאגן וקינטנה יכולים לעשות את זה, אבל כנראה לא אני או אליס.
Cyc: מתי התחלתם שניכם למרוץ בתחרות?
HB: הייתי בן 10 ואליס בת שמונה. המירוץ הראשון שעשינו היה בסנדרלנד. רכבנו ב-Milton Keynes Bowl וכולם אמרו, 'אוי אתה ממש טוב', אז אבא הסיע אותנו לאירוע הזה בסנדרלנד, שהיה במרחק ארבע שעות נסיעה, וניצחתי!
Cyc: האם גם אתה יצאת למירוץ מהר, אליס?
AB: עד גיל 15 כמעט תמיד היו לי חיקוקים. עד עד גיל 14 אתה לא ממש מתאמן, אז בין עד גיל 14 עד גיל 16 עשיתי חורף של יותר אימונים ורכיבה, ופשוט השתפרתי פתאום ובסופו של דבר אספו אותי האקדמיה הבריטית.
חנה בארנס
Cyc: האם להורים שלך יש רקע במרוצי אופניים?
HB: בכלל לא. זה היה רק התחביב של אמא ואבא - בעיקר של אבא. הוא החליט שיהיה קל יותר אם לכולנו יהיה אותו תחביב, ולכן כולנו רוכבים יחד על אופניים והם נהגו להגיע לכל המרוצים שלנו. הם לא יודעים מה לעשות עם עצמם עכשיו כי הם לא צריכים לקחת אותנו לשום מקום יותר.
Cyc: האם יצאת פעם לרכיבות אימון כמשפחה?
HB: עשינו זאת - ככה זה התחיל. היינו מסתובבים רוטלנד ווטר ופיטספורד ודברים, ועושים שם סיבובים, ותמיד לפאב.
AB: אבא היה צריך לדחוף אותנו במעלה הגבעות. עכשיו אנחנו צריכים לדחוף אותו. פעם היה לו קרוואן על גב האופניים שאני ואחי הנרי היינו יושבים בו, אבל האנה בסופו של דבר גררה אותנו יותר - זו הסיבה שאנחנו חושבים שהאנה הייתה כל כך חזקה כשהייתה צעירה.
HB: כן, אבא ויתר. אי אפשר היה להטריד אותו יותר אז השתלטתי עליו.
Cyc: האם המשפחה שלך מודאגת פעם מהמירוץ שלך?
AB: צפיתי ב-La Course והייתה ערימה גדולה ואמא נכנסה לפאניקה. היא כל הזמן אמרה, 'סבתא תביא חתלתולים'. אז ניסינו לראות אם נוכל לזהות את האנה. למרבה המזל היא לא הייתה מעורבת בהתרסקות והייתה בסדר. אז כן, אני מניח שזה מורט עצבים עבור המשפחה לפעמים.
Cyc: האנה, בכל זאת גיבשת את הרגל שלך בשנה שעברה. איך?
HB: שברתי את הקרסול באוגוסט האחרון. עשיתי את קולורדו פרו צ'אלנג', הייתה התרסקות מולי ופגעתי בקרסול ממש חזק בקרקע.שברתי את עצם הבריח שלי בעבר אבל זו בהחלט הייתה הפציעה הכי גרועה שחוויתי אי פעם. הייתי בגבס במשך חמישה חודשים. אפילו חתמתי על החוזה שלי לקניון-סראם בעודי בקאסט הזה, שלא הרבה קבוצות יעמדו בו.
Cyc: האם היה קשה לחזור מפציעה?
HB: זה היה די קשה בהתחלה. היו לי חופשה מוחלטת של חמישה חודשים ולא יכולתי לרכוב במשך 10 דקות בלי צורך לרדת מהאופניים ולשבת. אם נלך מלמטה, אתה רואה התקדמות רבה בשלב מוקדם, אבל אחרי ארבעה חודשים זה התחיל לקבל
הרבה יותר קשה. הייתי רוכב שלוש פעמים ביום על הוואטבייק ואז הולך לשחות במשך 40 דקות ואז עושה פיזיו. הדבר המוזר ביותר היה להיות במחנה האימונים של הקבוצה במיורקה בדצמבר - הייתי שם 12 ימים, רק במלון. זה היה ממש קשה לא
לרכוב, אבל לא יכולתי.
Cyc: כמה השתפר רמת מירוצי הנשים, במיוחד לקראת האולימפיאדה?
HB: אני חושב שזה הרבה יותר קשה עכשיו. השנה האולימפית היא תמיד הקשה ביותר והיא פשוט הייתה מטורפת. כלומר, תסתכל על מריאן ווס. היא עדיין נהדרת אבל היא לא דומיננטית כמו שהיא הייתה. רמת הפלוטון השתנתה כל כך - כולם מדביקים את הקצב. אני חושב שדברים כמו מדי כוח ואימון נכון עוזרים.
Cyc: כשתי נשים שהיו מעורבות במערכת האופניים הבריטית, מה עמדתן לגבי ההאשמות של סקסיזם שהועלתה
בשיין סאטון?
AB: חשבתי שהוא תמיד ממש תומך במה שעשיתי, ומבחינת הטענות הסקסיות אני חושב שהוא בטח אמר את ההערות אבל הוא בטח היה אומר אותם דברים לבחור, בדיוק אותו דבר. אתה אף פעם לא מנחש עם שיין סאטון - הוא פשוט אומר איך זה. בסופו של יום זו העבודה שלנו ואם אתה לא מופיע הם לא יכולים פשוט להמשיך ולגרור אותך.
HB: זה יכול להיות מאוד אישי, אבל שיין עזר לי כשממש לא היה צריך. אז אין לי מילה רעה להגיד עליו, באמת. במשחקי חבר העמים הוא אמר שהוא רוצה שאהיה חלק מהצוות ורוצה לעזור לממן אותי, ואם הוא לא היה נכנס ועושה את זה לא הייתי יכול להתמקד רק ברכיבה על אופניים.
Cyc: האם אתה רואה בעיה עם פער מגדרי בספורט?
HB: זה מסתכם רק בכסף, אני מניח, ואין כל כך הרבה מזה בצד של הנשים כמו אצל הגברים. זה מעגל קסמים - אין כסף אז אתה לא מקבל את זמן הטלוויזיה ואתה לא מקבל את החסות, מה שאומר שאתה לא מקבל את הכסף. עם זאת, אני חושב שבריטניה באמת עושה עבודה טובה. הם ממש דוחפים את זה. אני מתכוון, סיור הנשים, זה באמת המירוץ עבורנו.
AB: היו שיפורים מסיביים. אני חושב שככל שזה ישודר יותר בטלוויזיה כן טוב יותר. עם ה-National Crit Champs אמש, למשל, בעבר הייתם רואים רק את המירוץ לגברים, ואולי שתי דקות של רגעי השיא מהנשים, אבל השנה הם הראו את כל המירוץ בשידור חי ביורוספורט.וזה לא רק סיור הנשים: ל-RideLondon Classique היה קופה הגדולה ביותר אי פעם למירוץ הנשים השנה - 75,000 אירו [כ-64,000 ליש"ט] למקום הראשון. זה דבר שלא נשמע, והרבה יותר ממה שרוב הנשים מקבלות שכר בשנה.
Cyc: האם לדעתך צריך להיות שכר גבוה יותר לרוכבות מקצועניות?
HB: זה קשה כי במשך זמן מה כולם דחפו לשכר מינימום, אבל זה רק יגביל את האפשרויות שצוותי האירועים יכולים להרשות לעצמם לעשות. בסופו של דבר, הסיבה העיקרית לכך שקבוצות לא משלמות לרוכבים כל כך היא שפשוט אין להם את התקציב. אז זה רק אומר פחות כסף בקופה עבור קבוצות שיוכלו לנסוע ולעשות מירוצים, או שיהיו פחות רוכבים בקבוצה מלכתחילה. זה לאט לאט מגיע לשם בסצנה הבריטית, אבל יש עוד דרך ארוכה לעבור.
