דן מקליי: פעם ראשונה לכל דבר

תוכן עניינים:

דן מקליי: פעם ראשונה לכל דבר
דן מקליי: פעם ראשונה לכל דבר

וִידֵאוֹ: דן מקליי: פעם ראשונה לכל דבר

וִידֵאוֹ: דן מקליי: פעם ראשונה לכל דבר
וִידֵאוֹ: עשר הנשים הכי גבוהות בעולם┃טופטן 2024, מרץ
Anonim

בעקבות ההתחלה המרשימה של דן מקליי ב-Vuelta a España 2022, אנחנו חוזרים על הפרופיל שלנו של הבריטי יליד ניו זילנד ב-2016

'אם זה נשמע כאילו אני כואב, זה בגלל שאני כן,' אומר קולו המתכווץ של דן מקליי בין שאיפות נשימה חדות וקפוצות שפתיים. הוא לא, כפי שזה אולי נשמע, גורר את עצמו למעלה איזה אלפין קול אימתני, אלא נמצא על שולחן העיסוי אחרי שלב 11 בטור דה פראנס 2016.

זהו הסיור הראשון של מקליי, עליו הוא רוכב עם צוות הפרו-קונטיננטל הצרפתי הצנוע Fortuneo-Vital Concept בתור האצן המיועד שלה, והמעסה שלו, אלודי, מנסה כמיטב יכולתה לעזור לרגליו של בן ה-24 להתאושש מהם המאמצים של שלב היום, שלא לדבר על 10 הקודמים.

אנחנו כמובן יכולים להעניק לשריריו של רוכב לסטרשייר סיבה להרגיש את הצביטה לאחר שבוע פתיחה יוצא דופן שכלל הופעות שהוותיק בגראנד טור היה גאה בהן, שלא לדבר על טירון.

דן מקליי
דן מקליי

לאחר שסיים תשיעי בשלב הפותח ושוב תשיעי בשלב השלישי, מקליי תפס את עצמו במקום שביעי מרשים בשלב 4 לפני שזכה במקום שלישי מדהים בשלב 6.

'הרגשתי שיש לי יותר ברגליים כשקיבלתי את התשיעיות והשביעיות', מגלה מקליי, שעדכוני הטוויטר שלו באותה תקופה לא היו אלא ביטויי תודה לחבריו לקבוצה וביקורת על עצמו.

'הייתי קצת שם אבל נתקעתי', הוא מסביר, 'אבל אני חושב שדי אישרתי שהצלחתי לעשות יותר מאשר רק לעבור ולהחזיק בתפקיד.אתה שמח אחר כך, אבל גם מתוסכל כי אתה תמיד חושב שיש עוד קצת שיכולת לעשות. אבל אתה רק צריך להמשיך עם זה. אתה לא יכול להתעכב או לחשוב על שום דבר יותר מדי זמן כי תמיד יש את היום שלמחרת.'

במובנים מסוימים זו הגישה האופיינית של רוכב מלידה - לא מסתפק בביצועים יוצאי דופן כבר, הוא מסונוור מהרצון לעוד. אבל למרות זאת מקליי מרשה לעצמו כמות קטנה של שמחה.

'ברור שממש התרגשתי להרגיש שיש לי את הרגליים באמת ללכת ולזכות במשהו אם הכל ילך בצורה מושלמת. זה הרגיש ממש טוב לעשות את זה כשכולם היו שם - כל החבר'ה הטובים ביותר.' וכשמארק קוונדיש, מרסל קיטל, אנדרה גרייפל ופיטר סייגן ניצחו כולם על ידי מקליי בספרינטים בשלב כזה או אחר, אולי הוא עצמו עכשיו אחד מ'החבר'ה הכי טובים'.

דן מקליי
דן מקליי

'אתה עדיין רוצה לנצח, בלי קשר מול מי אתה מתמודד, אבל ללכת לניצחון כאן מרגיש אחרת. זה ממש לא שוקע עד שאתה במירוץ, דוהרת בו , אומר מקליי, מתקשה בבירור לבטא בדיוק איך זה מרגיש להיות בטור.

'אני חושב שפגע בי שהייתי בסיבוב ההופעות בשלב מסוים במהלך השלב הראשון, כשהבנתי כמה קשה כולם נלחמים על מקומם. אף אחד לא נכנע בכלל. יש לך רוכבים שנלחמים על מיקום בכל מקום, וגם בלימה ממש מוקדם וכבד כי אף אחד מהם לא רוצה להתרסק.'

בסיור

בין המירוצים יש הרבה זמן למלא ב-Grand Tour של שלושה שבועות, כאשר קבוצות מבלות את החלק הטוב ביותר של חודש בדרכים, ועוברים ממלון למלון על בסיס יומי. אבל במהלך הזמן הזה, אומר מקליי, זה תלוי בו לוודא שהוא עושה כמה שפחות בשגרת היומיום שלו.

'אני לא ממש טוב בלישון, למען האמת, אבל אני מתעורר כמה שיותר מאוחר ואז הולך לאכול ארוחת בוקר. אתה בעצם צריך לאכול כמה שאתה יכול מתי שאתה יכול כי אתה באמת מאבד תיאבון כשאתה עייף.

'אחרי זה אקפוץ לאוטובוס ונסיע אותנו להתחלה, ואז אני אוהב להחתים את עצמי ולשתות קפה בכפר ההתחלה לפני שאני חוזר לאוטובוס. לא קורה יותר מדי בכפר, אלא אם כן אתה רוצה להסתפר, כמובן,' הוא אומר כהוקרה לאוהל הספר הידוע לשמצה שזמין לרוכבים להשתמש בו, אם ירצו.

דן מקליי
דן מקליי

'אני לא חושב שיכולתי להיות מוטרד מזה, אבל אתה פשוט מחכה עד שהסיור יסתיים, נכון?'

לאחר המירוץ, מקליי מבלה זמן רב בחבורה בשיחה עם שיין ארצ'בולד [קיווי בצוות בורה–ארגון 18]. "או מי שנמצא בסביבה, באמת", הוא מוסיף. 'אם זה לא קדחתני מדי, אקיים שיחה טובה עם ייטסי, אבל זה לעתים קרובות די מלחיץ בחבורה אז הוא לא מבלה יותר מדי זמן בצ'אטים.'

McLay ו-'Yatesy' – Adam Yates – מרוצים יחד מאז היותם צעירים, וכששניהם הולכים לחיות ולמרוץ בחו ל כחובבים בבלגיה ובצרפת בהתאמה, המסלולים שלהם לדרג המקצוענים היו דומים להפליא.

'אני חושב שכאשר הייתם מרוצים יחד בילדותכם, אז יום אחד שניכם כאן בטור דה פראנס עושים את אותו הדבר, אבל רק במירוץ גדול יותר, זה באמת עוזר לא להתרגש יותר מדי הכל. ההבדל עכשיו הוא שהוא עולה הרבה יותר מהר.'

מצב הישרדות

דן מקליי
דן מקליי

בהיותו אצן, מקליי תמיד התכוון ליהנות מהשבוע הראשון של הטור, עם השלבים החמים יותר הידידותיים לאצן יותר מאשר מההרים, שתוארו בעצמו כ"טריטוריה לא ידועה" עבורו. ואכן, לפני הטור דה פראנס המירוצים הארוכים ביותר שבהם השתתף מקליי היו סיור טורקיה ו-La Tropicale Amissa Bongo בגבון, שניהם מורכבים משמונה שלבים.

'אני מניח שגיליתי [בדרך הקשה] שזה כואב', הוא אומר על 13 שלבי המירוצים הנוספים של הטור. "נאבקתי לא מעט בחלק מימי הטיפוס האלה - קצת יותר מהצפוי - וגם סבלתי הרבה מהחום.

'זו הייתה הרגשה מצחיקה. יש ימים שהייתי קצת עצבנית אבל בדרך כלל הייתי מתעורר בהרגשה בסדר. אבל אז על האופניים", הוא ממשיך בהפסקה, "לפעמים פשוט לא הצלחתי להתקדם. הרגליים פשוט כאבו מההתחלה ויכולתי לרכוב רק בקצב שלי - לא יותר ולא פחות.'

מקליי מצא את עצמו לבד מהגב של הגרופטו (קבוצת הרוכבים בחלק האחורי של המירוץ שמטרתה היחידה היא לסיים את השלב בתוך מגבלת הזמן) במספר הזדמנויות. כתוצאה מכך הוא חצה את קו הסיום לבדו במספר שלבים, לאחר שנאלץ לעשות מאמץ סולו משמעותי רק כדי לשמור על עצמו במירוץ.

'ביומיים שבהם הייתי לבד במשך זמן רב לא היה לי מושג אם אני הולך לעשות את זה או לא, אבל אתה לא ממש מודאג כי כל מה שאתה יכול לעשות זה להתנתק ולטפס כמו מהר ככל שאתה יכול,' הוא מודה.

דן מקליי
דן מקליי

'בחצי השני של המירוץ איבדתי את היכולת להיכנס למינוס לעוד קצת זמן ולשמור על קשר. הרגשתי שעברתי את הנקודה שבה יכולתי לפגוע בעצמי כמו שאני יכול כשאני טרי. זה פשוט הפך לתחושה שונה לגמרי - ממש כמו דפיקת רעב, מכיוון שהשרירים שלך פגומים מכדי לאגור שום גליקוגן ואתה פשוט פועל על אדים. למדתי רמה חדשה של סבל.'

רוח שנייה

בגשם של שלב 20, לעומת זאת, מקליי מצא שוב את רגליו והצליח לרכוב עד הסיום בבטיחות הגרופטו, תוך שהוא חולף על פני רוכב אופניים במורדות ה-Col du Joux-Plane כאילו היה זה. נסיעת חבורה של יום ראשון.

'בשלב הזה רק רציתי שזה יסתיים, אבל לאחר שהרגשתי שוב בסדר, מצאתי את עצמי מקבל תקווה להזדמנות נוספת לניצחון בשלב. כל אצן איבד את היכולת הזו כדי לסבול באמת להיות במינוס, אבל בשאנז אליזה הייתי רחוק מדי אחורה", הוא אומר על הספרינט האחרון בפריז."אבל החוויה שעשיתי את זה פעם אחת עכשיו אמורה לעזור בעתיד."

גם אז, הסיור לא הסתיים לגמרי, עם חסות חובה לאחר המירוץ כדי לעבור. קודם כל היינו צריכים ללכת למטה של הבנק שנותן חסות לקבוצה ולעשות את כל הדברים האלה, אבל עדיין היינו בערכה שלנו, וזה היה די מגעיל.

דן מקליי
דן מקליי

'אחרי זה אכלנו ארוחת ערב קבוצתית עם כל הצוות והספונסרים, אותה התחלנו לאכול רק בשעה 22:00 בערך, וחיכינו לקינוח עד חצות. אחרי זה זה פשוט הפך ללהקה אדירה, כפי שהיית מצפה.

'אני חושב שגם הגוף וגם הראש שלי היו מוכנים שזה ייגמר', אומר מקליי, ככל הנראה בהתייחסות לסיור ולא לחגיגת האלכוהול.

'כל זה יעזור לי לעתיד, לאחר שנכנסתי כל כך עמוק.'

מוּמלָץ: