שאנון גלפין סייעה בתיאום פינוי נשים בזמן שהטליבאן תפס את השלטון
פעיל זכויות אדם קורא לתעשיית האופניים לעזור לרוכבות לברוח מאפגניסטן. שאנון גלפין, שנשאה דברים בכנסים עולמיים בנושא 'כיצד האופניים הם כלי לזכויות אדם וצדק חברתי', נבחרה להרפתקן השנה של נשיונל ג'יאוגרפיק לאחר שרכבה על אופניים בעמק פאנג'שיר באפגניסטן ב-2009.
היא עבדה כמאמנת ויועצת עם נבחרת האופניים הלאומית של אפגניסטן מ-2013 עד 2016, וצפתה באימה באירועי השבועות האחרונים כשהטליבאן נסחף לשלטון.
השבוע היא צייצה בטוויטר: 'תעשיית האופניים. אני רואה את השתיקה שלך. נשים אפגניות מייצגות את מיטב התעשייה שלך בעשור האחרון אבל איפה את?!
'הנשים האלה סיכנו את חייהן כדי לרכוב על אופניים. הם בנו תרבות רכיבה שטענה מקום לנשים צעירות. הם יצרו מחאות אופניים ואת מרוצי האופניים הראשונים לנשים באפגניסטן. הם הקימו מועדונים וניהלו קבוצות. בשביל מה התעשייה מייצגת אם לא זה??'
אחת הנשים שגלפין עזר לאמן, מאסומה עליזאדה, קיבלה מאוחר יותר מקלט בצרפת ובתחילת השנה התחרתה ב-TT לנשים בטוקיו כחלק מצוות הפליטים האולימפי. אולם ימים ספורים לאחר שהטליבאן השתלט על קאבול, וכששדה התעופה נצור על ידי אלפי אפגנים שניסו לעלות על טיסות פינוי, פדרציית האופניים של אפגניסטן צייצה בטוויטר: החלומות, האסטרטגיה והפיתוח עבור נשים רוכבות על אופניים תמיד היו במקום הראשון והיינו. עושים את כל המאמצים כדי לפתח את רכיבת האופניים אבל עכשיו אנחנו רק חולמים על זה.'
ישנן כ-200 רוכבות רשומות בפדרציה, שהפעילה מחדש את נבחרת הנשים הלאומית שלה ב-2011 עם תריסר חברות בלבד. בשנת 2016 הצוות נכלל בהצעה לפרס נובל לשלום שהכריז על האופניים 'מכשיר של שלום'.
מהבית שלה באדינבורו, גלפין עוזרת כעת בתיאום הפינוי של חלק מהרוכבים הללו, וטוענת שיש לה 'רק כמה שעות שינה ב-12 הימים האחרונים'.
'אני מכירה הרבה מהבנות שפונו ואת משפחותיהן, ויש עוד דור שלם של בנות שהתחילו לרכוב על אופניים בשנה-שנתיים האחרונות שגם מפונים', אמרה. זה תהליך מתמשך אבל הייתה הרבה האבקה צולבת עם פינויים אחרים. יש רשת בלתי נראית לחלוטין של אנשים שמוציאים את כולם.'
למרות שרוכבים מקצוענים בעלי פרופיל גבוה בבריטניה שתקו עד כה בנושא, אחרים היו להוטים לעזור, כולל אלסנדרה קאפלוטו, האיטלקייה הראשונה שזכתה במדליית אליפות העולם במירוץ כביש (בסן סבסטיאן בשנת 1997) העומדת כיום בראש איגוד רוכבי האופניים המקצועיים לנשים (CPA).היא יצרה קשר עם UCI, האו ם והצבא האיטלקי כדי לארגן בהצלחה את הפינוי של שש רוכבות שנמצאות כעת בהסגר קוביד באיטליה.
'יש שמחה לילדות שניצלו, אבל גם ייסורים לאלה שעדיין שם', אמרה. מצאתי את עצמי נזרק לתוך הסיוט הזה במטרה היחידה שאפשר יהיה להציל את רוכבי האופניים. נעשה צעד ראשון, אך אנו מקווים שניתן יהיה להציל את כל הספורטאים, דרך הערוצים המופעלים בינלאומיים. זה עדיין לא הזמן לחגוג, אבל לטיפה הזו של תקווה בים של כאב יש ערך עצום.'
סרט תיעודי של מחזור אפגניסטן
YouTube video player
רעיון על הדיכוי והעוינות שהרוכבות עלולות להתמודד עם עכשיו כשהטליבאן בשלטון ניתן ללקט מהסרט התיעודי "מחזוריות אפגניסטן" מ-2019, שהפיק גלפין.
בו רוכבות אופניים מדברות על ההתעללות והאיומים שהתמודדו איתם על בסיס יומי רק בגלל רכיבה על האופניים שלהן.נערה אחת נזכרת כיצד איימו עליה שני גברים נושאי אקדחים, בעוד שאחרת מתלוננת בפני מושל המחוז שלה שמנהיגים דתיים כינו אותה ואת חבריה כ"כופרים" בשל "אימונים לא מכוסים" (כשלמעשה כולם לובשים גופיות רחבות ארוכות שרוולים, תחתונים וכיסויי ראש בזמן רכיבה).
הסרט נוצר בין 2013 ל-2017 כשאפגניסטן נשלטה על ידי ממשלה אזרחית שנתמכת על ידי ארה"ב, ובכל זאת אחד מחברי הטליבאן שמתראיין מזהיר בצורה מצמררת: "עבור אישה לרכוב על אופניים זו פעולה בזבזנית, זה רק הִתגַנדְרוּת. אנו אזהרה להם שלוש פעמים. אם היא לא תפסיק, אנחנו חייבים לעצור אותה בכל דרך.'
זו המציאות שעומדת כעת בפני רוכבות האופניים של אפגניסטן בזמן שהטליבאן מרכיב ממשלה. החשש הוא שההרגלים הקשוחים של פעם - הטליבאן היה האחרון בשלטון משנת 1996 ועד פלישת ארה ב בעקבות פיגועי הטרור ב-11 בספטמבר - יחודשו.
'אנחנו חוששים שאם הטליבאן יבוא, הדבר הראשון שהם יעשו זה להרוג את בנות האופניים', אומרת חברה בנבחרת האופניים הלאומית לנשים בסרט.
נשאלת אם רכיבה על אופניים שווה את הסיכונים היומיומיים, היא משיבה, 'כל הישג צריך הקרבה בהתחלה. אולי אנחנו הקורבנות הראשונים לרכיבה על אופניים באפגניסטן.'
גלפין אומר שעבור הנשים באפגניסטן, האופניים הם יותר מסתם ציוד ספורטיבי.
'האופניים יכולים להיות ההבדל בין חיים מוגשים לחיים של דיכוי', היא אומרת. "תוך שנה לאחר שעבדתי עם קבוצת האופניים האפגנית הראשונה, תמכתי במועדוני אופניים חדשים שנוסדו על ידי בנות כדי לרכוב חברתית ועד מהרה התרחשה מהפכה של "זכות לרכוב". בשנת 2020 היו למעלה מ-200 רוכבי אופניים רשומים בשבעה מחוזות.'
אבל עכשיו 'הם מסתתרים, שורפים את הבגדים שלהם ומפחדים מפעולות תגמול מצד הטליבאן. הן ממש שורפות את עתידן כמו נשים רבות ברחבי אפגניסטן ששורפות דיפלומות ופריטים "מפלילים" אחרים.
'הנשים האלה נמצאות ברשימות פינוי, אבל אנחנו צריכים לממן את עלויות הפינוי שלהן ואת עלויות ההחזרה שלהן, ייעוץ לבריאות הנפש וכמובן, ברגע שיש להן קהילה, להביא להן אופניים.הם מעולם לא רצו את זה. יש לנו חובה מוסרית לתמוך בהם ולעזור להם לבנות את חייהם מחדש.'
דף גיוס כספים שהוקם על ידי גלפין כדי לתמוך בפינוי ויישוב מחדש של רוכבות גייס עד כה יותר מ-58,000 פאונד. לתרומה, בקר בכתובת:
הסרט Afghan Cycles זמין להשכרה או לרכישה ב-YouTube.
